<h1>סמ"ק מצוריך סימן רט"ז</h1>
<h2>דף לה.</h2>
לאכול מצה בליל ט"ו ניסן דכתיב (שמות י"ב) בערב תאכלו מצות, [הכתוב] קבעו חובה ואפילו בזמן הזהא). וצריך שימור לשם מצה לכל הפחות משעת טחינהב). וצריך שיהיו מה' מינין שפירשתי לעיל גבי חדש, והעושה מאורז ומדוחן ומאחד מה' מינין אם יש בו טעם דגן יצא ידי חובתו. ואף יוצא ידי חובתו במעשה אילפס בלא משקה במחבת, דאי איכא משקה אפילו ר' יוחנן מודה דלאו לחם הוא כדאמר בירושלמי (חלה פ"א ה"א, בבלי פסחים דף ל"ז), ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ, בין הדביק ולבסוף הרתיח בין הרתיח ולבסוף הדביקג). וצריך לאכול המצה אפיקומן שאנו עושין זכר לפסח קודם חצות הלילה כר' אליעזר בן עזריהד) וגם נשים חייבות כאנשים. ולא יאכל אדם מצה הראויה לצאת בה ערב פסח, ואומר בירושלמי (פסחים פ"א ה"א) דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו, אך מצה עשירה יכול לאכול אך לא יתחיל מט' שעות ומעלה ואיזהו מצה עשירה שמותרת נילושה ביין או שמן או בדבש או ביצים בלא מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמציה), ור"ת (דף ל"ה ד"ה ומי פירות) היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים בי"ד שחל להיות בשבת בסעודה שלישית, ושמעתי גם בלא שבת נמי כשהיה רוחץ גופיה בחמין בערב פסח, אך רבינו נתנאל היה מקפיד בבצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה ומה יעשה מחלתהו). ונהגו העולם לעשות מצה של מצוה ג' מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באות ג' מעשרון אחדז), ולעשות סימן טוב לידע איזה נעשת ראשון כדאמרינן (שקלים דף ה') גבי קופות שהיו תורמים בהן הלשכה. והאמצעית חולקין כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח, ועוד כדי לבצוע בפרוסה, ונהגו רבותינו מאיברא לבצוע משתיהן בראשונה שלמה ובחציה שהיא האמצעית ומברך על שתיהן ברכת המוציא ועל אכילת מצהח), ובשלישית כורכין המרור. א) ודוקא בלילה ממש ולא מבעוד יום אפילו קבל עליו יום טוב אף על גב דאמר במס' (ברכות דף כ"ז) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקודש דמסתמא הוא הדין לענין יום טוב מכל מקום מצה שאני דרחמנא קבע מצות אכילתה בלילה דכתיב בערב תאכלו מצות, כך פירש רבינו יעקב מאורלינש במשנת ערבי פסחים (דף צ"ט), וכן לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרי' שם. ב) בהרבה מקומות נהגו לברור החיטין של פסח מאכילת עכבר, ויש [רוצים] להתיר משום דהוי כמו מי פירות מיהו קשה לדבריהם דהא תנן (דף ל"ט) לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו (שאין) [מפני שהן] מחמיצות אלמא חשיב ליחלוח הפה מים (פי') ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר דאין לחלוק להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות מדלא קאמר אין מחמיצין כי אם מים, ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא פירות לבדם בלא תערובת מים כדפי' ר"ת פרק כל שעה (דף ל"ה ד"ה ומי פירות). ועל הריינ"ש לאוכלן בפסח אותם הישנים שנמלחו קודם פסח מותרין כמו הבשר מליח שנמלחה קודם הפסח אבל היכא דאיכא לספק שמא נמלחו תוך הפסח אסורין. בשם הר"י מקורביל שהאמין לגוי מסיח לפי תומו מדגים אם נמלחו קודם הפסח, עכ"ל. וכן לענין גבינה, ומיהו העולם נהגו שלא לאכול לא גבינה ישנה ולא הריינ"ש מלוחין ושמא היינו משום שרגילות לאוכלן בלא שום הדחה, וגבי בשר נמי פי' צריכים הדחה אפילו לצלי דאסור לאכול הישנה דחיישינן שמא עדיין יש בו משהו חמץ בעין, עכ"ל. ג) כרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס חייבין בחלה אלמא לחם הוא, מיהו טוב הוא לעשות בתנור ולא באילפס לאפוקי נפשיה מפלוגתא דהא ריש לקיש פליג אדר' יוחנן ואומר מעשה אילפס פטורין מן החלה אלמא לאו לחם הוא, ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסק כריש לקיש בהא משום דקאמר תלמודא (דף ל"ז) גבי כתנאי דכולא עלמא מעשה אילפס פטור, ואף על גב דבתוספתא דחו לה ופוסקות כר' יוחנן מכל מקום אין לסמוך על שינויא דחיקא [סמ"ק]. ד) ואם שכח (ליה) ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור לברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין להו שימור. כך פירש במח' וביתר' (במחזור ויטרי סי' ע"ד) ומיהו אם אמר בעל הבית הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שהתחיל לברך ברכת המזון יאכלו אפיקומן, ואף על גב דאמר בערבי פסחים (דף ק"ג) דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת ואסור לאכול ולשתות מכל מקום כיון דאפיקומן הוי מצוה דרמיא רחמנא עלן איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן ונבריך היסח הדעת כי היכי דאמרינן בברכות (דף מ"ב) אתכא דבי ריש גלותא סמכינן, ואף על גב דפריך דשאר מצות נמי חשיבי דמצוה מכל מקום מצוה מן המובחר לא הוי כי אם מג' מצות של מצוה, עכ"ל (מחזור ויטרי סי' ע"ד). ה) אך יש מגמגמים בדבר משום דנפיש ניפחא. מהר"ם נ"ע אינו רוצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבו עיסה שנילושה במי ביצים אי יכול לאוכלה בפסח ולא אמר ליה לא איסור ולא היתר איסור לא אמר בה לפי שמי פירות אינן מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח (כמי) [במי] ביצים, לכך מורי אומר שמותר לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהן וכן היה רגיל לעשות, לשון תשב"ץ. ו) דאף על גב דעכשיו דאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילושה בביצים לא הוכשרה בשום משקה ואינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה לשורפה אינו יכול כיון שהיא טהורה וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרין, ומיהו היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורות (דף כ"ז). ז) ומיהו אם רבים בני הבית יוכל להוסיף רק שלא ילוש יותר ביחד וכמו כן לא יפחות מעשרון לג' המצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב, ואף על גב דאמר במסכת ביצה (דף כ"ט) מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה ביום טוב כדי שתטול חלתה בעין יפה מכל מקום עכשיו לא שייך בה עין יפה כיון שאין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד ממ"ח שהיו רגילים לעשות ואם כן אסור למדוד ביום טוב עכשיו, וכיצד יעשה לכווין אותו עשרון ילוש שני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלי מדידה ואחר הלישה מצרפן יחד, עכ"ל. ח) העולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה ונכון לעשות כדברי הגדולים, עכ"ל. (מחזור ויטרי הלכות פסח סי' ס"ה).
<h2>דף צט:</h2>
לאכול מצה בליל ט"ו ניסן דכתיב (שמות י"ב) בערב תאכלו מצות, [הכתוב] קבעו חובה ואפילו בזמן הזהא). וצריך שימור לשם מצה לכל הפחות משעת טחינהב). וצריך שיהיו מה' מינין שפירשתי לעיל גבי חדש, והעושה מאורז ומדוחן ומאחד מה' מינין אם יש בו טעם דגן יצא ידי חובתו. ואף יוצא ידי חובתו במעשה אילפס בלא משקה במחבת, דאי איכא משקה אפילו ר' יוחנן מודה דלאו לחם הוא כדאמר בירושלמי (חלה פ"א ה"א, בבלי פסחים דף ל"ז), ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ, בין הדביק ולבסוף הרתיח בין הרתיח ולבסוף הדביקג). וצריך לאכול המצה אפיקומן שאנו עושין זכר לפסח קודם חצות הלילה כר' אליעזר בן עזריהד) וגם נשים חייבות כאנשים. ולא יאכל אדם מצה הראויה לצאת בה ערב פסח, ואומר בירושלמי (פסחים פ"א ה"א) דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו, אך מצה עשירה יכול לאכול אך לא יתחיל מט' שעות ומעלה ואיזהו מצה עשירה שמותרת נילושה ביין או שמן או בדבש או ביצים בלא מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמציה), ור"ת (דף ל"ה ד"ה ומי פירות) היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים בי"ד שחל להיות בשבת בסעודה שלישית, ושמעתי גם בלא שבת נמי כשהיה רוחץ גופיה בחמין בערב פסח, אך רבינו נתנאל היה מקפיד בבצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה ומה יעשה מחלתהו). ונהגו העולם לעשות מצה של מצוה ג' מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באות ג' מעשרון אחדז), ולעשות סימן טוב לידע איזה נעשת ראשון כדאמרינן (שקלים דף ה') גבי קופות שהיו תורמים בהן הלשכה. והאמצעית חולקין כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח, ועוד כדי לבצוע בפרוסה, ונהגו רבותינו מאיברא לבצוע משתיהן בראשונה שלמה ובחציה שהיא האמצעית ומברך על שתיהן ברכת המוציא ועל אכילת מצהח), ובשלישית כורכין המרור. א) ודוקא בלילה ממש ולא מבעוד יום אפילו קבל עליו יום טוב אף על גב דאמר במס' (ברכות דף כ"ז) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקודש דמסתמא הוא הדין לענין יום טוב מכל מקום מצה שאני דרחמנא קבע מצות אכילתה בלילה דכתיב בערב תאכלו מצות, כך פירש רבינו יעקב מאורלינש במשנת ערבי פסחים (דף צ"ט), וכן לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרי' שם. ב) בהרבה מקומות נהגו לברור החיטין של פסח מאכילת עכבר, ויש [רוצים] להתיר משום דהוי כמו מי פירות מיהו קשה לדבריהם דהא תנן (דף ל"ט) לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו (שאין) [מפני שהן] מחמיצות אלמא חשיב ליחלוח הפה מים (פי') ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר דאין לחלוק להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות מדלא קאמר אין מחמיצין כי אם מים, ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא פירות לבדם בלא תערובת מים כדפי' ר"ת פרק כל שעה (דף ל"ה ד"ה ומי פירות). ועל הריינ"ש לאוכלן בפסח אותם הישנים שנמלחו קודם פסח מותרין כמו הבשר מליח שנמלחה קודם הפסח אבל היכא דאיכא לספק שמא נמלחו תוך הפסח אסורין. בשם הר"י מקורביל שהאמין לגוי מסיח לפי תומו מדגים אם נמלחו קודם הפסח, עכ"ל. וכן לענין גבינה, ומיהו העולם נהגו שלא לאכול לא גבינה ישנה ולא הריינ"ש מלוחין ושמא היינו משום שרגילות לאוכלן בלא שום הדחה, וגבי בשר נמי פי' צריכים הדחה אפילו לצלי דאסור לאכול הישנה דחיישינן שמא עדיין יש בו משהו חמץ בעין, עכ"ל. ג) כרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס חייבין בחלה אלמא לחם הוא, מיהו טוב הוא לעשות בתנור ולא באילפס לאפוקי נפשיה מפלוגתא דהא ריש לקיש פליג אדר' יוחנן ואומר מעשה אילפס פטורין מן החלה אלמא לאו לחם הוא, ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסק כריש לקיש בהא משום דקאמר תלמודא (דף ל"ז) גבי כתנאי דכולא עלמא מעשה אילפס פטור, ואף על גב דבתוספתא דחו לה ופוסקות כר' יוחנן מכל מקום אין לסמוך על שינויא דחיקא [סמ"ק]. ד) ואם שכח (ליה) ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור לברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין להו שימור. כך פירש במח' וביתר' (במחזור ויטרי סי' ע"ד) ומיהו אם אמר בעל הבית הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שהתחיל לברך ברכת המזון יאכלו אפיקומן, ואף על גב דאמר בערבי פסחים (דף ק"ג) דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת ואסור לאכול ולשתות מכל מקום כיון דאפיקומן הוי מצוה דרמיא רחמנא עלן איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן ונבריך היסח הדעת כי היכי דאמרינן בברכות (דף מ"ב) אתכא דבי ריש גלותא סמכינן, ואף על גב דפריך דשאר מצות נמי חשיבי דמצוה מכל מקום מצוה מן המובחר לא הוי כי אם מג' מצות של מצוה, עכ"ל (מחזור ויטרי סי' ע"ד). ה) אך יש מגמגמים בדבר משום דנפיש ניפחא. מהר"ם נ"ע אינו רוצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבו עיסה שנילושה במי ביצים אי יכול לאוכלה בפסח ולא אמר ליה לא איסור ולא היתר איסור לא אמר בה לפי שמי פירות אינן מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח (כמי) [במי] ביצים, לכך מורי אומר שמותר לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהן וכן היה רגיל לעשות, לשון תשב"ץ. ו) דאף על גב דעכשיו דאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילושה בביצים לא הוכשרה בשום משקה ואינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה לשורפה אינו יכול כיון שהיא טהורה וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרין, ומיהו היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורות (דף כ"ז). ז) ומיהו אם רבים בני הבית יוכל להוסיף רק שלא ילוש יותר ביחד וכמו כן לא יפחות מעשרון לג' המצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב, ואף על גב דאמר במסכת ביצה (דף כ"ט) מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה ביום טוב כדי שתטול חלתה בעין יפה מכל מקום עכשיו לא שייך בה עין יפה כיון שאין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד ממ"ח שהיו רגילים לעשות ואם כן אסור למדוד ביום טוב עכשיו, וכיצד יעשה לכווין אותו עשרון ילוש שני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלי מדידה ואחר הלישה מצרפן יחד, עכ"ל. ח) העולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה ונכון לעשות כדברי הגדולים, עכ"ל. (מחזור ויטרי הלכות פסח סי' ס"ה).
<h2>דף קיד.</h2>
לאכול מצה בליל ט"ו ניסן דכתיב (שמות י"ב) בערב תאכלו מצות, [הכתוב] קבעו חובה ואפילו בזמן הזהא). וצריך שימור לשם מצה לכל הפחות משעת טחינהב). וצריך שיהיו מה' מינין שפירשתי לעיל גבי חדש, והעושה מאורז ומדוחן ומאחד מה' מינין אם יש בו טעם דגן יצא ידי חובתו. ואף יוצא ידי חובתו במעשה אילפס בלא משקה במחבת, דאי איכא משקה אפילו ר' יוחנן מודה דלאו לחם הוא כדאמר בירושלמי (חלה פ"א ה"א, בבלי פסחים דף ל"ז), ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ, בין הדביק ולבסוף הרתיח בין הרתיח ולבסוף הדביקג). וצריך לאכול המצה אפיקומן שאנו עושין זכר לפסח קודם חצות הלילה כר' אליעזר בן עזריהד) וגם נשים חייבות כאנשים. ולא יאכל אדם מצה הראויה לצאת בה ערב פסח, ואומר בירושלמי (פסחים פ"א ה"א) דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו, אך מצה עשירה יכול לאכול אך לא יתחיל מט' שעות ומעלה ואיזהו מצה עשירה שמותרת נילושה ביין או שמן או בדבש או ביצים בלא מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמציה), ור"ת (דף ל"ה ד"ה ומי פירות) היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים בי"ד שחל להיות בשבת בסעודה שלישית, ושמעתי גם בלא שבת נמי כשהיה רוחץ גופיה בחמין בערב פסח, אך רבינו נתנאל היה מקפיד בבצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה ומה יעשה מחלתהו). ונהגו העולם לעשות מצה של מצוה ג' מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באות ג' מעשרון אחדז), ולעשות סימן טוב לידע איזה נעשת ראשון כדאמרינן (שקלים דף ה') גבי קופות שהיו תורמים בהן הלשכה. והאמצעית חולקין כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח, ועוד כדי לבצוע בפרוסה, ונהגו רבותינו מאיברא לבצוע משתיהן בראשונה שלמה ובחציה שהיא האמצעית ומברך על שתיהן ברכת המוציא ועל אכילת מצהח), ובשלישית כורכין המרור. א) ודוקא בלילה ממש ולא מבעוד יום אפילו קבל עליו יום טוב אף על גב דאמר במס' (ברכות דף כ"ז) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקודש דמסתמא הוא הדין לענין יום טוב מכל מקום מצה שאני דרחמנא קבע מצות אכילתה בלילה דכתיב בערב תאכלו מצות, כך פירש רבינו יעקב מאורלינש במשנת ערבי פסחים (דף צ"ט), וכן לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרי' שם. ב) בהרבה מקומות נהגו לברור החיטין של פסח מאכילת עכבר, ויש [רוצים] להתיר משום דהוי כמו מי פירות מיהו קשה לדבריהם דהא תנן (דף ל"ט) לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו (שאין) [מפני שהן] מחמיצות אלמא חשיב ליחלוח הפה מים (פי') ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר דאין לחלוק להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות מדלא קאמר אין מחמיצין כי אם מים, ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחרי כן מערבין מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא פירות לבדם בלא תערובת מים כדפי' ר"ת פרק כל שעה (דף ל"ה ד"ה ומי פירות). ועל הריינ"ש לאוכלן בפסח אותם הישנים שנמלחו קודם פסח מותרין כמו הבשר מליח שנמלחה קודם הפסח אבל היכא דאיכא לספק שמא נמלחו תוך הפסח אסורין. בשם הר"י מקורביל שהאמין לגוי מסיח לפי תומו מדגים אם נמלחו קודם הפסח, עכ"ל. וכן לענין גבינה, ומיהו העולם נהגו שלא לאכול לא גבינה ישנה ולא הריינ"ש מלוחין ושמא היינו משום שרגילות לאוכלן בלא שום הדחה, וגבי בשר נמי פי' צריכים הדחה אפילו לצלי דאסור לאכול הישנה דחיישינן שמא עדיין יש בו משהו חמץ בעין, עכ"ל. ג) כרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס חייבין בחלה אלמא לחם הוא, מיהו טוב הוא לעשות בתנור ולא באילפס לאפוקי נפשיה מפלוגתא דהא ריש לקיש פליג אדר' יוחנן ואומר מעשה אילפס פטורין מן החלה אלמא לאו לחם הוא, ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסק כריש לקיש בהא משום דקאמר תלמודא (דף ל"ז) גבי כתנאי דכולא עלמא מעשה אילפס פטור, ואף על גב דבתוספתא דחו לה ופוסקות כר' יוחנן מכל מקום אין לסמוך על שינויא דחיקא [סמ"ק]. ד) ואם שכח (ליה) ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור לברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין להו שימור. כך פירש במח' וביתר' (במחזור ויטרי סי' ע"ד) ומיהו אם אמר בעל הבית הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שהתחיל לברך ברכת המזון יאכלו אפיקומן, ואף על גב דאמר בערבי פסחים (דף ק"ג) דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת ואסור לאכול ולשתות מכל מקום כיון דאפיקומן הוי מצוה דרמיא רחמנא עלן איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן ונבריך היסח הדעת כי היכי דאמרינן בברכות (דף מ"ב) אתכא דבי ריש גלותא סמכינן, ואף על גב דפריך דשאר מצות נמי חשיבי דמצוה מכל מקום מצוה מן המובחר לא הוי כי אם מג' מצות של מצוה, עכ"ל (מחזור ויטרי סי' ע"ד). ה) אך יש מגמגמים בדבר משום דנפיש ניפחא. מהר"ם נ"ע אינו רוצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבו עיסה שנילושה במי ביצים אי יכול לאוכלה בפסח ולא אמר ליה לא איסור ולא היתר איסור לא אמר בה לפי שמי פירות אינן מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח (כמי) [במי] ביצים, לכך מורי אומר שמותר לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהן וכן היה רגיל לעשות, לשון תשב"ץ. ו) דאף על גב דעכשיו דאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילושה בביצים לא הוכשרה בשום משקה ואינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה לשורפה אינו יכול כיון שהיא טהורה וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרין, ומיהו היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורות (דף כ"ז). ז) ומיהו אם רבים בני הבית יוכל להוסיף רק שלא ילוש יותר ביחד וכמו כן לא יפחות מעשרון לג' המצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב, ואף על גב דאמר במסכת ביצה (דף כ"ט) מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה ביום טוב כדי שתטול חלתה בעין יפה מכל מקום עכשיו לא שייך בה עין יפה כיון שאין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד ממ"ח שהיו רגילים לעשות ואם כן אסור למדוד ביום טוב עכשיו, וכיצד יעשה לכווין אותו עשרון ילוש שני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלי מדידה ואחר הלישה מצרפן יחד, עכ"ל. ח) העולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה ונכון לעשות כדברי הגדולים, עכ"ל. (מחזור ויטרי הלכות פסח סי' ס"ה).
